הקשבה

למה כל כך קשה לנו להקשיב?!
כשאנחנו מקשיבים למי שמולנו, באופן אוטומטי אנחנו שומעים בראש שלנו קולות של עצות והזדהות. כן גם לי זה קרה, אני עשיתי כך וכך ועוד
ובעצם, האדם שמולנו רק רוצה שנקשיב לו! עצות אנחנו תמיד יכולים לתת.
קחו סיטואציה שבה בתכם ניגשת לספר לכם על מקרה שקרה לה עם חברה.
אצלי לפחות! האוטומט ישר יגיד לה: תגידי לה ככה ותתנהגי ככה, אבל האם זה מה שהילדה כרגע צריכה?! לא.
היא צריכה שנקשיב, שנהיה שם שאולי רק אולי נכוין. איך נוכל לדעת?! נשאל:
את רוצה שאקשיב או שאגיב?
מה את צריכה ממני כרגע?
איך אני יכולה לעזור?
כשאנחנו בעמדה של הקשבה נקייה ומתנתקים מקולות הרקע אנחנו יכולים להכיל ולראות את הילדים שלנו ואת הצורך האמיתי שלהם!