אחריות

״אמא גם אני רוצה להיות אחראי על משהו!״
ככה אמר לי הקטן בן השלוש לא מזמן כשאחיו פינה את המדיח.

מגיל קטן היה לי חשוב שהילדים יהיו אחראיים על משימות בבית.
הם חלק מהבית ואין סיבה שלא ייקחו אחריות כבר מגיל קטן.
זה התחיל בלפנות מהשולחן אחרי הארוחה, להוציא קופסת אוכל, נעליים למקום כשחוזרים מהגן וכו׳.
אני זוכרת שחברות שלי היו אומרות לי
״מה את רצינית, הם קטנים למה שיעשו את זה?!״
לי זה היה חשוב, שהם יידעו שיש להם אחריות כלפי עצמם, שהם יכולים ומסוגלים.
נכון, בהתחלה הייתי מתזכרת ולעיתים מנדנדת אבל, לאט לאט זה הפך לשגרה למשהו שטבוע בהם.
כשגדלו גם האחריות שלהם גדלה: סידור מערכת, שיעורי בית, ניקיון וסידור החדר.
זה נראה לי טריוואלי והגיוני זה שייך להם והאחריות היא שלהם!

בנוסף, לאחריות במגרש האישי שלהם יש להם אחריות גם למגרש הביתי.
הגדולה אחראית על הכלבה והמרכזי אחראי על פינוי המדיח.
מודה שהקטן מעצם היותו הקטנציק שלי לא קיבל אחריות ביתית אלא, היה אחראי רק למגרש האישי שלו.
ביום שהוא ביקש ממני גם, את האחריות הביתית הבנתי, כמה זה חשוב לו וגורם לו להרגיש שייך.
הוא בעצם אמר לי ״היי גם אני כאן, גם אני יכול ורוצה לתרום בבית״.

אז כמובן מצאנו לו שני תפקידים:
1. אחראי מכונת כביסה
2. עוזר מפנה מדיח- המרכזי קפץ על המציאה ;).
למי שתהה, זה בסדר לעזור להם לפעמים כשהם מבקשים או אפילו לעשות ביחד איתם.

כשאנחנו רואים בהם הקטנים, שלא יכולים אנחנו מקטינים אותם עוד יותר.
אני יודעת, זה לא ממקום רע, זה ממקום שרוצה להקל ולעזור ״בוא אני אעשה בשבילך״.
אבל תנסו לדמיין כמה שנים קדימה, אם לא נטפח את תחושת העצמאות, האחריות והמסוגלות שלהם עכשיו כשהם קטנים, יהיה להם קשה יותר לקחת אחריות כשכבר נרצה שייקחו.
אז, תנו להם אחריות הם מסוגלים ורוצים!
אבל בעיקר בעיקר זה גורם להם להרגיש שייכים ❤️
אהבתם?! שתפו אותי איפה ממחר אתם נותנים להם יותר אחריות ותחושת שייכות.
#אהבה#ילדים#אחריות#שייכות#הדרכתהורים#הורות